~ תהיו מאזינים טובים יותר ~
מגיל צעיר אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו מרגישים ב”תחרות” תמידית על הכרה ותשומת הלב של אנשים אחרים. אנחנו רוצים שיראו אותנו, שישמעו אותנו, שיעריכו אותנו, שיאהבו אותנו.
העניין הוא שבדרך לקבלה של אותה הכרה ותשומת לב שכחנו להקשיב לאחרים והתחלנו להתמקד במה שיש לנו להגיד, סיגלנו לעצמנו הרגל לנסות “לדבר” בכל הזדמנות שנוכל ופחות להקשיב למה שיש לסביבה להגיד.
בסיטואציות האלו בשביל שנוכל לקבל את ההזדמנות לדבר ולקחת חלק בשיחה, הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים על מה שאנחנו רוצים להגיד תוך כדי שהאדם השני עדיין מדבר (אני בטוח שכל אחד יכול לזכור את עצמו עושה את זה, אני יודע שאני זוכר).
העניין הוא שכאשר אני חושב מה אני רוצה להגיד בזמן שהאדם השני מדבר, תשומת הלב שלי לא נתונה לו, ובמילים פשוטות ”אני פשוט לא מקשיב לו”!
זה אומנם נובע מהרצון שלנו לקבל לרגע את תשומת הלב בשיחה ולא לפספס את ההזדמנות לדבר, אבל התוצאה היא שאנחנו לא באמת מקשיבים למי שמולנו אלא עסוקים בעצמנו ובמה שאנחנו רוצים להגיד, וגם אם אנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים להקשיב ולחשוב תוך כדי, המציאות היא שבפועל רמת הקשב שלנו יורדת משמעותית כדי לפנות מקום לחשיבה, ככה שאי אפשר באמת גם להקשיב וגם לחשוב מה אני רוצה להגיד.
אני יודע שקשה לנו לחשוב על עצמנו ככאלו שעושים את זה, אז בואו נהפוך את התמונה ונשאל את השאלה הבאה: ”האם היו לך מקרים שדיברת עם מישהו והרגשת שהוא לא באמת מקשיב לך?” אם כן, עכשיו אתם יודעים למה.
אז מה עושים בנושא?
שם המשחק הוא מודעות!
בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם חושבים על מה שאתם רוצים להגיד תוך כדי שמישהו אחר מדבר, תזכירו לעצמכם שעכשיו אתם רוצים להקשיב ואחר כך תחשבו מה לענות.
ומה תרוויחו מזה?
ראשית, ברגע שתעשו את זה בעצם תתחילו לעבור למצב של הקשבה מלאה, תמצאו את עצמכם מנהלים שיחות עומק עם אנשים במקום שיחות שטחיות וללא עומק (כי זה מה שהקשבה חלקית מאפשרת).
שנית, כאשר אנחנו נמצאים בהקשבה מלאה לאדם שמולנו, אנחנו נותנים לו את ההרגשה שאנחנו כל כולנו איתו, ושכרגע בזמן הזה הוא הדבר הכי חשוב בעולם. קשה לתאר איזו תחושה טובה זה עושה לאדם שמולנו. תנסו להיזכר מתי בפעם האחרונה הייתם עם מישהו שנתן לכם להרגיש שהוא באמת מקשיב לכם, שבזמן השיחה אתם הדבר הכי חשוב בעולם, תזכרו איך זה גרם לכם להרגיש, ואז תבינו על מה אני מדבר.
שלכם,
אריק.