~ דחיינות, התחייבות ומה שבניהן ~

מי מאיתנו לא מתמודד עם הדחיינות, ה”אוייבת” המרה של כולנו.

היא שם כשאנחנו רוצים לעשות ספורט, היא שם כשאנחנו רוצים ללמוד, היא שם כשאנחנו רוצים לסיים איזה פרוייקט שהתחלנו ומעולם לא סיימנו, ובגדול היא שם כל פעם כשאנחנו מחליטים לעשות משהו בשביל עצמנו ואז היא באה ומראה לנו מי הבוס.

אז מי היא אותה אוייבת עתיקת יומין שאורבת לנו בכל פינה?

לדחיינות פנים רבות, היא יכולה להיות רגשית (אנחנו נוטים לדחות משימות שקשה לנו רגשית להתמודד איתן), היא יכולה ללבוש צורה של פרפקציוניזם (אם אנחנו מרגישים שזה לא יכול לצאת מושלם אז נעדיף לדחות את המשימה לפעם אחרת כשהיה לנו זמן לעשות את זה “כמו צריך” – מה שאף פעם לא קורה) והיא יכולה להיות תולדה של חוסר יכולת לתעדף משימות (כאשר יש לנו יותר מידי מה לעשות, אנחנו לא יודעים עם מה להתמודד קודם ולבסוף אנחנו מוצאים את עצמנו לא מתמודדים עם כלום).

אבל בראש ובראשונה הדחיינות מקורה מהנטייה שלנו לא לשים את עצמנו בעדיפות ראשונה, מהנטייה שלנו לנצל את הזמן שיש לנו כדי לעזור לאחרים לפני שאנחנו מגיעים לעזור לעצמנו. אנחנו נמצא את עצמנו רוב הזמן עושים משימות שקשורות לעבודה, לילדים, למשפחה ולחברים. אבל מה איתנו? מה עם כל הדברים שרצינו לעשות בשביל עצמנו? הספר שרצינו לקרוא? הספורט שרצינו לעשות? התחביב שרצינו לפתח? הטיול שרצינו לעשות? מה איתם? לאלו כבר לא נשאר לא זמן ולא כוח ואנחנו אומרים לעצמנו שעוד נגיע לזה… מה שאף פעם לא קורה!

אז מה אפשר לעשות עם הדחיינות הזו?

אני רוצה להציע שתי דרכים אפקטיביות:

הראשונה תפיסתית

קודם כל להבין שאנחנו הנכס הכי חשוב עבור עצמנו ועבור הסביבה הקרובה שלנו. אם לא נדאג לעצמנו ולא נטפח את עצמנו, בסופו של דבר לא יהיה לנו מה לתת לסובבים לנו. ויותר מכך, איזו דוגמא אישית אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו? שיראו וילמדו איך להיות מבוגרים שמגשימים את עצמם או כאלו שמספרים לעצמם כל מיני תירוצים מדוע לא עכשיו?

השנייה היא לייצר מחוייבות

חשוב מאוד לייצר עוגנים ומחוייבות כלפי המשימות שלנו. המציאות מוכיחה שכאשר אנחנו מחליטים לעשות דברים שקשורים רק לעצמנו ולא מייצרים מחוייבות סביבתית קל לנו לוותר בזמן אמת וכשלא נוח לנו ולהעדיף לעשות משהו אחר באותו הרגע (למשל להמשיך לישון ולא לקום לאימון בוקר). לעומת זאת, כאשר אנחנו נעזרים בסביבה שלנו ומתחייבים כלפי העולם על הדברים שאנחנו הולכים לעשות ולהשיג, הנטייה שלנו היא לעמוד ב”התחייבות” שלנו ולבצע את מה שאמרנו שנעשה (למשל להגיע לאימון אם אנחנו יודעים שיש מישהו שמחכה לנו שם). נכון, זה סוג של מניפולציה כלפי עצמנו ויש כאלו שיתאכזבו ויגידו “אבל היינו רוצים שיהיה לנו יותר כוח רצון לעשות את זה גם מבלי להתחייב כלפי העולם”. אבל אני בן אדם פרקטי ולכן אני שואל אתכם, מה יותר חשוב לכם? להילחם בכוח הרצון שלכם או פשוט להשיג מטרות ולהתקדם בחיים?

בהצלחה בהשגת המטרות שלכם, ותשקיעו בעצמם!

שלכם

אריק